<h1>או"ז הלכ' שבת סימן מ"ב</h1>
<h2>דף נט:</h2>
ופותח ש"צ וקורא את הכהן ואחריו לוי ואחריו ישראל חשוב ואחריו החשוב אחריו וכן כל שבעה לעול' חשוב חשוב קודם בקה"ת כדתנן פ' הנזקין [נ"ט ע"א] אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ושלחו לי' בני גלילא לר' חלבו [שם ע"ב] אחריהן מי קורא לא הוה בידי' אתא שיילי' לר' יצחק נפחא א"ל אחריהן קורין תלמידי חכמים הממונים פרנסים על הצבור [ואחריהן ת"ח הראויין למנותם פרנסים על הצבור] ואחריהן בני ת"ח שאביה' ממונה פרנס על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל האדם ובצרפת נוהגים [לקרות] הרב שבעיר שביעי ואומרי' טעם לדבר משום מעלין בקודש ולא מורידין ואיני רואה מנהגם שאין משמע כן בהלכה כדפרי' ויש ליתן טעם למנהגם מפני שנוהגים שהשביעי גולל ס"ת לכך קורים את הרב בשביעי כדי שתהא נגללת בגדול שבהם כדאמרי' בסוף מסכת מגילה [ל"ב ע"א] א"ר שפטי' עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ס"ת כו' וכ"כ ה"ר משה מיימון זצ"ל [פרק י"ב תפלה הי"ח] וכל מי שגדול מחבירו בחכמה קודם לקרות והאחרון שגולל ס"ת נוטל שכר כנגד הכל לפיכך עולה ומשלים אפי' גדול שבצבור עכ"ל. ואם היה רוצה כהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו ולהניחו לקרות לפניו אינו רשאי כדתנן כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום וקילפי לה אמוראי בגמ' מקראי דכהנים קודמין ללוים וא"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דהיינו שאפי' אם רוצה כהן לחלוק כבוד לרבו לוי או לישראל ולהניחו לקרות לפניו אינו רשאי כי היכי דלא ליתי לאנצויי וא"ר מתנה דווקא בשבתות וימים טובי' דשכיחי רבים אבל בשני וחמישי לא ויש בידו לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו ופיר"ת זצ"ל דווקא לדידהו שהיו עסוקים כל ימות השבוע במלאכתן ולא היו רגילים לבוא לבהכ"נ כ"א בשבתות וי"ט אבל אנו דשכיחינן בבהכ"נ בשני ובחמישי כך לדידן שני וחמישי כמו לדידהו שבתות וי"ט ואין בידו לחלוק כבוד לא לרבו ולא למי שגדול ממנו. והיכא דאיכא בבהכ"נ כהן ת"ח ואיכא נמי ישראל ת"ח טפי מכהן אפ"ה כהן קודם אבל אם ישראל ת"ח הוא ראש הישיבה שאפי' כהנים חשובים אחרים כפופים לו ה"ז קודם לכהן ת"ח הפחות ממנו ואם מניח את כהן ת"ח הפחות ממנו לקרות לפניו הרי זה משובח אבל ישראל ת"ח המניח כהן עם הארץ לקרות לפניו עבירה הוא בידו מיהו עתה שכבר נהגו קורא אפי' כהן עם הארץ לפני ת"ח ישראל הואיל ונהגו כך יש להם לקיים המנהג מפני דרכי שלום וראי' לאלו הדברים דאמרי' במגילה פ' בני העיר [כ"ח ע"א] שאלו את ר' פרידא במה הארכת ימים א"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ופריך למימרא דמעליותא הוא והאמר רבב"ח אר"י כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כה"ג עם הארץ אותו ת"ח חייב מיתה שנא' וכל משנאי אהבו מות א"ת למשנאי אלא למשניאיי ומשני כי קאמר איהו נמי בשוין ופיר"ת דה"ק בשוין בזה ששניהם ת"ח מיהו ר' פרידא הי' יותר גדול דאי בשוין בתורה מאי רבותי' דאדרבה דין שיברך כהן שהרי הוא יתר על ר' פרידא בכהונה ותו כי פריך בהנזקין אמילת' דאמר אין כהן יכול לחלוק כבוד לרבו ולמי שגדול ממנו מרב דקרי בכהני ומשני שאני רב דאפי' רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף הוה כייפי לי' מאי רבות' הא לא היו שוים לרב אלא ודאי ש"מ דכל כהן ת"ח קודם לישראל דת"ח טפי ממנו והיינו רבותא דרב דאפ"ה הוה קרי בכהני שהי' חשוב כדאמ' [חולין נ"ד ע"א] דגבר בכולה ופירש"י בתורה ובחסידות. וא"ת אחרי שפירשתי דכהן ת"ח קודם לישראל אע"ג דת"ח טפי ממנו א"כ מאי רבותי' דר' פרידא י"ל שגם לו היו כפופים בני דורו החשובים כמו לרב ואפ"ה לא רצה לברך לפני ת"ח הפחות ממנו והיינו רבותי' אבל הא ודאי הוא אמת שאסור לישראל ת"ח להניח כהן ע"ה לקרות לפניו מיהו עתה נהגו מפני דרכי שלום גם זה כי נתמעטו הלומדים ורבו ע"ה ואפי' ממון אנו מוציאין מחזקתו מפני דרכי שלום דת"ר [פסחים מ"ט ע"ב] ששה דברים נאמרו בע"ה אין מוסרין להן עדות והאידנא מקבלינן עדותייהו מפני דרכי שלום וכ"כ ה"ר משה מיימן זצ"ל [פי"ב תפלה הי"ח] דמנהג פשוט הוא היום שאפי' כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול מישראל.
והיכא דליכא כהן אל יקרא לוי כלל אלא קורא ישראל אדם חשוב במקום כהן ואחריו שאר ישראל דאמר אביי [גיטין נ"ט ע"ב] נקיטינן אם [אין] שם כהן נתפרדה החבילה פי' אין לוי קורא במקום שאין כהן אלא ישראל החשוב קורא במקום כהן כדא' פ"ב דכתובות [כ"ה ע"ב] מוחזקני בזה שהוא כהן מה ראית שקרא ראשון בביהכ"נ בחזקת שהוא כהן [או בחזקת שהוא] גדול אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שהגדול קורא ראשון וכן עמא דבר דהיכא דליכא כהן אין לוי קורא כלל מיהו תמהני דהואיל דלוים קדושי מישראל מ"ט לא יקרא ראשון היכא דליכא כהן דכשם דכהן קודם ללוי כך המשפט להיות שיקדום לוי לישראל. ואית דמפרשי נתפרדה החבילה שבמקום שאין כהן אם רוצה ישראל לקרות לפני הלוי קורא ודוקא שאין [שם] כהן אבל היכא דאיכא כהן לא נתפרדה החבילה ולא יקרא [ישראל] גדול לפני לוי וההוא דכתובות דמסיק שקרא אחריו לוי והעלהו ר' אמי לכהונה על פיו התם כהן אחרינא הוי הלכך אי לאו דהאי כהן הוה לא הוי [לוי] קרי בתרי' ושניהם פירש"י פ"ב דכתובות וכפי' ראשון נהגו העם. והיכא דליכא לוי ואיכא כהן קורא כהן פעמים וכהן אחר כהן לא יקרא דאמר אביי [גיטין שם] נקטינן אם אין שם לוי קורא כהן איני והאמר ר"י כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם ומשני כי קאמ' אותו כהן פי' שאותו כהן שקרא ראשון חוזר וקורא בפעם ב' במקום לוי וכדאמר בכתובות [שם] [ההוא דאתא לקמי' דריב"ל] ואמר מוחזקני בזה שהוא לוי כו' או בחזקת שהוא גדול שקרא לפניו כהן והעלהו ריב"ל ללויה על פיו פירש"י שקרא לפניו כהן ואי לאו דהאי לוי הוא לא הי' קורא שני אלא שלישי ושני כהנים היו קורין לפניו והוא שלישי דהכי אמרינן במסכת גיטין אם אין שם לוי קורא כהן במקומו עכ"ל והא דפי' שני כהנים היו קורין לפניו לא שני ממש שהרי כבר פירשנו כהן אחר כהן לא יקרא אלא כלומר ששני פעמים הי' קורא כהן לפניו.
ורגילים אנו לקרות עמוד פלוני בר פלוני הכהן וכן עמוד פב"פ לוי אבל בימי חכמים נראה בעיני שלא היו רגילי' [לקרות] לא הכהן לא הלוי כדאמרי' פ"ב דכתובות [שם] ההוא דאתא לקמי' דר' אמי א"ל מוחזקני בזה שהוא כהן מה ראית שקרא ראשון בביהכ"נ בחזקת שהוא גדול או בחזקת [שהוא] כהן א"ל שקרא אחריו לוי הא למדת שלא ידע שהראשון כהן אלא מחמת שהכיר את זה הלוי שקרא אחריו ואם הי' מנהגם שהי' קוראים כמו שאנו קורין פלוני הכהן הול"ל ששמעתי שקראו אותו כהן וכן אתה מוצא שלא היו חותמים בשטרו' פב"פ הכהן אלא (פב"ב) [פב"פ] ותו לא מדאמרי' בב"ב [קע"ב ע"א] אם היו משולשים כו' יכתוב כהן ש"מ דהיכא שאינם משולשים אינו כותב כהן. וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל [פרק י"ב תפלה ה"ז] אין הקורא רשאי לקרות עד שיאמר לו גדול שבציבור לקרות אפי' חזן הכנסת או ראש הכנסת אינו קורא מעצמו עד שיאמרו לו הצבור או גדול שבהם לקרות עכ"ל. וכבר נהגו באלו המלכיות ששליח צבור קורא את מי שהוא חפץ ואת מי שקרא שליח צבור הוא יש לו לקרות ואין לקרות בס"ת את מי שאינו יודע לקרות בתורה כדתניא בתוספתא ביהכ"נ שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפי' ז' פעמים אלמא שאין ש"צ קורא את מי שאינו יודע לקרות. וכשהוא קורא תחילה פותח ספר תורה ורואה הכתב במקום שיש לו לקרות ומברך וקורא כההיא דשלהי מסכת מגילה דת"ר פותח ורואה מברך וקורא ואר"ז א"ר מתנה אמר שמואל הלכה פותח ורואה מברך וקורא. מיהו עתה כבר נהגו העם שש"צ קורא בס"ת אפי' ע"ה שא"י לקרות והוא מברך וש"צ קורא ורוצים להסמיך המנהג על הא דתנן במסכת בכורים פ' כיצד מפרישין את הבכורים [משנה ז'] בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא ושא"י מקרין אותו ונמנעו מלהביא התקינו שיהו מקרים [את מי שיודע] ואת מי שאינו יודע מיהו לא דמיין אהדדי דהתם אי אפשר שלא יביא דהבאת בכורים חובת הגוף הוא אבל הכא אפשר שפיר שלא יקרא כ"א היודע.
וזה אשר שלח ה"ר יואל בר יצחק הלוי מבו"ן זצ"ל לרבינו אפרים זצ"ל. שמעתי עליך שאתה אוסר לחזן שהוא כהן או לוי שיקרא כהן אחר לקרות בתורה וכן הלוי מלקרוא לוי אחר משום דאמר כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון וכן הלוי. ותמהתי הלא מפני היוצאים גזרו שלא יראו כמה קרא אחר הראשון ויאמרו ראשון לא עלה למנין שבעה והכא אפי' היוצאין יודעין שהכהן עומד ומחזן כמנהג כל המקומות שיש חזן שקורא לעמוד ולקרות ואותן שקרויין הן קורין בתורה ומברכין אבל החזן אינו מברך וקורא אלא שמסייע לקרות עם הקורא מפני שיש שאין בקיאין לקרות ומקרא אותו כדרך שהיו עושין בביכורים כך פי' רבי חמי הטעם בספרו הלכך הכא מאי פגמו איכא בשלמא התם היוצאים שומעים שני כהנים שעומדין ומברכים בתורה ואהכי תמהו ואמרי חד מנייהו פגום אבל הכא שאינו מברך ברכת התורה ועוד שהוא מחזן לא תמהי ומשום המכירין אותו אין לחוש ואי משום אורחין הבאים מארץ רחוקה מה הם יודעים שהחזן הוא כהן הואיל שאינו מברך בתורה במקום כהן ותו דמשמע בירוש' שאין אדם קורא בתורה עד שיהא אחד עומד ומחזן עמו כדאי' פ' בתרא דמגילה ירושלמי [הלכה א'] ומאחר שבלא חזן אין לקרוא לא אתי למימר דפגום הוא. ודעתך תודיעני. יואל בר יצחק הלוי.
וזה התשובה. אשר שמעת עלי שאני אוסר לקרוא כהן אחר. אמת ויציב פתגמא ופליאה בעיני על כל כהן העושה כן שפוסל עצמו לכהונה ואם הוא לוי ללויה שהרי אמרו חכמים כהן אחר כהן לא יקרא מפני פגמו של ראשון כ"ש שני כהנים ביחד וכ"ש חזן שתופס בידו ס"ת וקורא כהן אחר. ואשר הבאת מירושלמי שאין יכול לקרות בלא חזן משום סרסור מההיא בר נש ואית ספר ירושלמי דגרסי חזנא וכו' כמה שגית וטעית חדא זה אינו תחותיי שלא העמיד אחר עמו לקרות היל"ל לא קם בר אינש בהדי' מהו תחותיי ועוד אמר חזנא והלא החזן קורא אחרים ועוד כי זהו סרסור ששניהם קורין א"כ אין סרסור אחד כ"א שנים וא"ת קול חזן אנו שומעים ולא קול הקורא א"כ אם הי' הקורא משמיע קולו כמו החזן הי' אסור הא קא חזינן דאדרבה המגביה קולו ה"ז משובח ובצרפת ראיתי ר' יעקב זצ"ל מגביה קולו עם החזן ובארץ יון ובלומברדיאה הקורא קורא והחזן שותק וישר כחם [דכתיב אנכי עומד] וגו' משה שומע מפי הגבורה ומשמיע לישראל ולא שניהם יחדיו כמו שאתה עושה והחזן שלך ופי' הירושלמי כן הוא קם חזנא קרי בספרא ולא קם בר נש תחותיי לא עמד אחר במקומו לתרגם אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים כמו סרסור זה שקונה מזה ומוכר לזה זהו פי' נכון ולא כפירושך שיהו שניהם קורין עד כאן לא שנית במגילה [כ"א ע"ב] שלא יהו שנים קורין בתורה ואחד מתרגם ותיפח רוחם של חזנים העומד מברך לפניה ולאחריה והחזן קורא ועוד פעמים ששותק ומברך ברכה לבטלה והצבור לא יצאו ידי (קה"ת) [קריאת] שבעה והחזן מברך ששה פעמים לכבוד התורה והוא קלון התורה ועתיד הקב"ה ליפרע ממי שיש בידם למחות ואינם מוחים ובידי אין למחות כי אומרים מנהג אבותיהם תורת משה כמו שכתבת ובשמחת תורה יצאתי מביהכ"נ בחרי אף כי שמעתי לבלע זה חזן מדלג יותר ממ' פעמים עבור ששה פשיטים (ולא) [ומי] התירו לדלג ולדן אמר [ולגד אמר] ולאשר אמר ורב ושמואל נחלקו בדלוג [גבי] ר"ח ובקושי התירו שם דלא אפשר ואתה יכול למחות ואם תמחה תזכה לשם ולתהלה בישיבה של מעלה. אפרים ב"ר יצחק.
וכתב ה"ר משה מיימון זצ"ל [פרק י"ב תפלה ה"ז] וצריך אחר לעמוד עמו בשעה שהוא קורא כדרך שהחזן עומד עם הקוראים ועוד כתב [הי"א] ואין המתרגם נשען לא לעמוד ולא לקורה אלא עומד ביראה ואימה. ונ"ב דשניהם למד(ו) מהא דאמרי' בירושלמי רב שמואל בר רב יצחק על לבי כנישתא חמא בר נש קאי ומתרגם סמוך לעמודא א"ל אסור לך כשם שניתנה באימה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה א"ר חגי רב שמואל בר רב יצחק חמא חזנא קרי ומתרגם ולא קם בר נש תחותיה א"ל אסור לך כשם שניתנה ע"י סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה ע"י סרסור על ר' יהודה בן פזי ועבדא שאלה אנכי עומד בין ה' וביניכם. מיהו [לפי] דברי ר' אפרים זצ"ל אין כאן ראי' שצריך אחר לעמוד אצלו כשהוא קורא. והא דפרי' דאין המתרגם רשאי לישען נראה דה"ה הקורא מיהו אדם שהוא חלש ומתניו כואבים לו נשען וקורא ואין בכך כלום.
